החלטה בתיק עת"א 4660-02-13

1.      עניינה של עתירה זו בשלושה נושאים: פרק הזמן הארוך בו מסופקים דיסקים הנרכשים באגף המכר, סירובו של המשיב לאפשר הכנסה לכלא של דיסקים שנרכשו מחוץ לכלא והחלטת המשיב האוסרת על העותר להכניס מכשיר MP3 אל תוך הכלא, לצורך של שמיעת מוזיקה.

2.      העותר נדון למאסר של 63 חודשים בגין עבירות מין בקטין, סחיטה באיומים ומעשה העלול להפיץ מחלה. נושא מאסרו ממאי 2011.      

3.      בדיון הקודם שהתנהל בפני כב' השופטת מרוז, לאחר שהעותר פירט עיקרי טיעוניו נדחה הדיון לצורך בירור "סוגיות טכנולוגיות" שהעלה העותר במהלך טיעוניו. בנוסף הורה בית המשפט על התייצבותו לדיון של אחראי מרכז המכר.  

4.      טענות העותר

העותר מלין כנגד פרק הזמן הארוך שעליו להמתין מיום ההזמנה של דיסקים במרכז המכר ועד לקבלתם. לטענתו הדיסקים מסופקים לאסיר בפרק זמן בלתי סביר, כ - 3 חודשים במקרה הטוב. העותר מבקש שבית המשפט יקבע מהו הזמן הסביר לאספקת דיסקים. הוא טוען כי מדובר בדיסקים ישראליים הקיימים בשוק ויש לקצר את תקופת ההמתנה, שתגרום רווחה לכלל האסירים.

העותר מלין כנגד האיסור להכניס לכלא דיסקים שנרכשו מחוץ לכלא, גם כשהם ארוזים ובהצגת קבלה שנתקבלה עבור הקנייה. הוא טוען כי עובר למאסרו עבד כתקליטן והחלטת המשיב פוגעת בחופש העיסוק שלו. העותר הפנה להחלטת בית המשפט ב- עע"א 4463/94 חנניה גולן נ' שב"ס, התומך לטענתו בצדקת עתירתו.

העותר טוען כי החלטת המשיב האוסרת על העותר להכניס לכלא מכשירMP3 , הינה בלתי סבירה ואין בסיס לחשש של המשיב, לשימוש לרעה שייעשה במכשיר.

5.      המשיב מתנגד לקבלת העתירה על שלושת חלקיה.

באשר לפרק הזמן בו מסופקים הדיסקים, נטען כי זמן האספקה עומד על כחודש וחצי עד חודשיים והוא פרק זמן סביר בהתחשב בשיטת האספקה ובמגבלות שיש למשיב לגבי רכישת דיסקים. ב"כ המשיב הסבירה כי המשיב אינו מחזיק במלאי של דיסקים. החברה המספקת היא חברת ד.ד.ש (המספקת את כלל המוצרים לשב"ס, להלן: "החברה המספקת"). ההזמנות מועברות במרוכז לחברה המספקת והדיסקים מגיעים לבית הכלא כחלק מהאספקה הכוללת. לא ניתן להתייחס לכל הזמנה בנפרד.

לדיון בפניי זימנה ב"כ המשיב את מר קובי חכמון, האחראי על מרכז המכר (בהתאם להחלטת כב' השופטת מרוז מיום 7.5.13).
מר חכמון העיד כי הזמנת הדיסקים מהחברה המספקת נעשית באופן מרוכז פעם בחודש, בסוף החודש, ולא באופן פרטני לגבי כל הזמנה שמתקבלת מאסיר. הדיסקים מגיעים לכלא כשבועיים שלושה לאחר ההזמנה. הוא הסביר, כי הזמנה של אסיר המתקבלת במרכז המכר בתחילת החודש (ב-1 או 2 לחודש) תסופק לאסיר לאחר כחודש וחצי, בתנאי שהגיע למרכז המכר לקבל את ההזמנה. ב"כ המשיב הוסיפה כי לאחר שהאסיר מגיע למרכז המכר ומאשר את ההזמנה יש לבצע בדיקה ביטחונית של הדיסק והאסיר יקבל את ההזמנה רק לאחר הבדיקה הביטחונית, המעכבת עד 10 ימים את אספקת המוצר לאסיר.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעתירה ונתתי דעתי לעדותו של מר חכמון והבדיקה הביטחונית המתחייבת, אני מסכימה כי פרק הזמן של כחודש וחצי עד חודשיים מיום ההזמנה ועד אספקת הדיסקים לאסיר אינו קצר. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, לא ניתן לומר שמדובר בפרק זמן לא סביר. למותר לציין, כי במסגרת הפרוצדורה הקיימת, על שב"ס לעשות כל שניתן למען רווחתם של האסירים  ולספק את מוצרי הרווחה מהר ככל שניתן.

באשר להחלטת המשיב, שדחתה בקשתו של העותר להכניס לכלא, באמצעות ביקורים, דיסקים שנרכשו מחוץ לכלא, המשיב סומך התנגדותו על פקנ"צ 04.33.00 הקובע כי דיסקים יועברו לידי האסיר ע"י מכירתם בלבד ולא באמצעות ביקורים (ר' נספח א' לפקנ"צ 04.33.00, עמ' 2 לטבלה). זאת מתוך שיקולי אבטחה לפיהם לא ניתן לשלול החדרת אמצעים אסורים עם הכנסת הדיסקים במהלך הביקורים וגם מן הטעם שלא ניתן לבדוק את כל החומר על גבי הדיסקים.      
טענת העותר כי עובר למאסרו היה תקליטן והחלטת המשיב פוגעת בחופש העיסוק שלו אין בה ממש. פסק הדין עליו סומך העותר אינו רלוונטי לענייננו.         
העותר הינו אסיר והמגבלות הקיימות עליו מתחייבות ממאסרו ואחת מהן היא המגבלה המתייחסת להכנסת דיסקים שנרכשו מחוץ לכלא. עיסוקו של העותר כתקליטן, עובר למאסרו, אינו רלוונטי לענייננו. החלטת המשיב אינה מונעת מן העותר להאזין למוזיקה, היא מתייחסת לנוהל הכנסת הדיסקים לכלא ותו לא.       

סיכומו של דבר, משמצאתי שהמשיב פועל על פי הוראות הפקנ"צ, מצאתי החלטת המשיב צודקת וסבירה ואין להתערב בה.

החלטת המשיב המונעת הכנסת מכשיר MP3 לכלא: